בסכסוכי גירושין ישנן, באופן כללי, שתי ערכאות בעלות סמכות מקבילה. הערכאה האחת היא
בית משפט לענייני משפחה, והערכאה האחרת היא בית הדין הרבני.
כאשר נקבע שהסמכות לדון בעניין מסוים נתונה לבית המשפט, אזי גם ערעור על ההחלטה הנ"ל יופנה לביהמ"ש. והפוך, כאשר יקבע שהסמכות לדון נתונה לבית הדין הרבני, אזי גם ערעור על ההחלטה יופנה לבית הדין הרבני.
ערעור על פסק דין של ביהמ"ש לענייני משפחה:
על פסק דין שהתקבל בביהמ"ש לענייני משפחה ניתן להגיש ערעור בזכות לביהמ"ש המחוזי.
ישנה רק "זכות" אחת להגשת ערעור, ולכן אם רוצים להגיש ערעור שני (ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי), אזי צריך להגיש "בקשת רשות ערעור" לביהמ"ש העליון. המשמעות היא שצריך לקבל "רשות" להגיש את כתב הערעור ולא ניתן לעשות זאת בזכות כפי שניתן היה בהגשה לבית המשפט המחוזי. רשות ערעור ניתנת רק במקרים נדירים וכאשר מדובר בסוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית, או במקרה של עיוות דין וחוסר צדק בולט.
כך שהמסלול הראשון הוא כלהלן:
דיון בבית המשפט לענייני משפחה -> ערעור בזכות לביהמ"ש המחוזי -> ערעור ברשות לבית המשפט העליון.
ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני:
על פסק דין שהתקבל בבית הדין הרבני האזורי ניתן להגיש ערעור לבית הדין הגדול היושב בירושלים. לא ניתן לערעור על החלטה של בית הדין הרבני הגדול.
כך שהמסלול השני הוא כלהלן:
דיון בבית הדין הרבני האזורי -> ערעור בזכות לבית הדין הרבני הגדול.
אי אפשר להחליף מסלול באמצע!! דהיינו אם הדיון מתחיל בבית המשפט לענייני משפחה לא ניתן לפנות לבית הדין הרבני, והפוך – אם הדיון התחיל בבית הדין הרבני שם הוא יישאר עד הסוף.
אולם למרות שאין אפשרות ערעור על החלטת ביה"ד הרבני הגדול, ישנה אפשרות במקרים מסוימים לפנות לבג"צ (בית דין גבוה לצדק).
באשר לסמכות הפיקוח של בג"צ על מערכת השיפוט של בתי הדין הרבניים – ראה במאמר "גירושין ובג"צ".