לבג"צ יש סמכות "פיקוח" על מערכת השיפוט של בתי הדין הרבניים בכל הקשור לנושאי חריגה מסמכות ו/או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, ובכל מקרה אחר בו בג"צ רואה צורך לתת סעד "למען הצדק".
באופן עקרוני לא ניתן להגיש ערעור על החלטת בית הדין הרבני (קרא על גירושין, ערעור). הפניה לבג"צ אינה מהווה ערעור קלאסי על החלטה של בית הדין הרבני, אלא היא מוגבלת לטענות ספציפיות וממוקדות שיכולות להביא לפסילת ההחלטה של בית הדין, ולהחזרת התיק חזרה לבית הדין בכדי שיפסוק בהתאם למתחייב, או לשלילת סמכותו של ביה"ד הרבני.

מקרים שכיחים בנושא גירושין בהם ניתן להעלות טענות בפני בג"צ ואשר בסמכות "הפיקוח" של בג"צ על החלטות ביה"ד הרבני הגדול הם כלהלן:

כאשר ביה"ד חורג מסמכותו ופוסק בעניינים ובסוגיות שאינם בסמכותו. טענת "חריגה מסמכות" כוללת טענה של פסיקה בניגוד לכללי הצדק הטבעי.

במקרים בהם ביה"ד הרבני פוסק עפ"י הדין הדתי, למרות שעל הסוגיה הספציפית חל הדין האזרחי. (בג"צ וילוז'ני).

במקרים בהם יש מקום להתערבות בג"צ למען הצדק, כגון כאשר ביה"ד מתעלם מעקרון טובת הילד, מהוראות חוק שיווי זכויות האשה, ויוצ"ב.

כאמור, במקרים אלה, באם בג"צ יקבע כי ביה"ד הרבני אכן חרג מסמכותו או שפסק לפי הדין הדתי בסוגיה בה חל הדין האזרחי – בג"צ יבטל את פסק הדין, ויקבע עפ"י המתחייב בכל מקרה ומקרה.

כאמור, גם כאשר מוגשת עתירה לבג"צ כנגד החלטה של בית הדין הרבני, לרוב אין משמעות הדבר שבג"צ יכריע בסוגיה הנדונה לגופה, אלא יבטל את החלטת בית הדין הרבני, ויחזיר את התיק להכרעה חוזרת לבית הדין הרבני, או יקבע את חוסר סמכותו של בית הדין הרבני.