כאשר בני זוג שותפים בדירת מגורים, כל אחד מהם רשאי לתבוע את פירוק השיתוף בדירה בכל עת.
לפי סעיף 40 א' לחוק המקרקעין- כאשר מדובר בבני זוג, ביהמ"ש יעכב את ביצוע השיתוף עד שתהיה להנחת דעתו קורת גג אחרת לילדים ולבן הזוג המחזיק בהם.
כאשר יש סכסוך בין בני זוג, הוא בדרך כלל לא מתמצה רק בדירת המגורים, אלא ישנם עניינים רכושיים נוספים, לרבות זכויות סוציאליות, חסכונות וכיוצ"ב. כיון שאיזון כל הרכוש מתבצע עם פקיעת הנישואין, לעיתים ראוי להמתין גם עם פירוק השיתוף בדירה עד לעריכת חלוקת הרכוש הכוללת. תכלית בית המשפט לענייני משפחה היא לפתור את מגוון הסכסוכים בתא משפחתי אחד, ומכאן הסיקה הפסיקה כי בית המשפט רשאי לעכב את פירוק השיתוף בדירה עד להכרעה כוללת לגבי כל הנכסים. עניין זה הינו תלוי נסיבות.
פירוק השיתוף יכול להתבצע בדרך של "חלוקה בעין" היינו בדרך של חלוקת הדירה באופן פיזי לשתי יחידות דיור (דבר שאינו מתאפשר בדרך כלל), או בדרך של מכירה.
המכירה עשויה להיות, בהסכמת שני בני הזוג, לאחד מהם (דבר שגורם להפחתה במס אם המכירה מתבצעת אגב גירושין), או מכירה בשוק החופשי למרבה במחיר.
מכירה בשוק החופשי יכולה להתבצע באופן הדדי ובהסכמה בין בני הזוג כפי שיסכימו ביניהם, או אם אין הסכמה – על ידי כונס נכסים (בד"כ מתמנים ככונסי נכסים עורכי הדין של הצדדים). כונסי הנכסים מפרסמים הודעת כינוס בעיתון, ממנים שמאי שיעריך את הנכס, מקבלים הצעות מקונים פוטנציאליים, עורכים מכרז, ומוכרים למרבה במחיר. המכירה כפופה לאישור בית המשפט לענייני משפחה.
הדעה המקובלת היא שבמכירה בשוק החופשי אין למי מבני הזוג זכות קדימה, ועל בן הזוג החפץ לרכוש את חלקו של משנהו- להציע הצעתו ולהשתתף במכרז.
משרד עורכי הדין דיבון ושות' מתמחה בגירושין לתיאום פגישת יעוץ חייגו