האם אינה מוסרת את הילדים להסדרי שהות, האב אינו מגיע לקחת את הילדים להסדרי שהות ,
מה עושים? לאחר גירושין או פירוד ממשיך האב להיות בקשר עם ילדיו לפי הסדרי שהות שנקבעו
בינו ובין גרושתו. במשפחות רבות ישנה הבנה בין ההורים והסדרי השהות מתקיימים באופן מסודר
ומוסכם ללא כל בעיה. אולם במשפחות רבות אחרות ישנן בעיות שונות בהסדרי השהות.
אנו שומעים את שני הצדדים: לעיתים אנו שומעים תלונות של אם על כך שהאב אינו מגיע לקחת
את הילדים לפי הסדרי השהות ואינו מקפיד לקיים את הסדרי השהות או בקיצור "עושה מה שבא לו"
וכל הנטל נופל על כתפיה של האם אשר משוועת לקצת עזרה וקצת חופש. ולעיתים אנו שומעים תלונות של אב,
שהאם אינה מקפידה על הסדרי השהות, קובעת לילדים חוגים וטיולים בזמן הסדרי השהות ויש לה תמיד תירוצים מדוע לבטל אותם. האב מרגיש כמחזר על הפתחים ומתחנן לראות את ילדיו.
שתי הבעיות קיימות בעיקר כאשר מדובר בילדים קטנים, שכן לאחר שהילדים גדלים הם נמצאים בד"כ
בקשר ישיר עם אביהם וקובעים איתו באופן עצמאי מתי הם יפגשו איתו. לגבי אם המסרבת להסדרי שהות – אם לא מדובר בדבר חריג ויוצא דופן אלא בהפרה מתמשכת או מכוונת, אנו מציעים לבעל לפנות למשטרת ישראל. המשטרה היא רשות מבצעת שתפקידה, בין השאר, לדאוג לקיום החלטות בית המשפט. על האב להראות
את הסכם הגירושין או את החלטת בית המשפט הקובעת את הסדרי השהות, ולהתלונן על כך שהאם מפירה את ההסכם או את ההחלטה.
מהנסיון שלנו המשטרה אמנם עובדת לאט, אולם לאחר מספר תלונות כאלו ולאחר שעובר קצת זמן (צריך לחכות בסבלנות…) מוגש כתב אישום כנגד האם.
במקרה אחד קיבלנו פסק דין פלילי של השופט היימן בבית המשפט השלום בראשון לציון אשר הרשיע אם שבאופן מכוון לא שלחה את בתה הקטינה להסדרי שהות עם האב, לאור טענתה שהקטינה אינה בתו אלא נולדה מקשר שהיה לה טרם הנישואין. בית המשפט הביע ביקורת קשה ביותר על האם אשר פעלה על פי שיקול דעתה ולא על פי החלטות בית המשפט ובמודע הפרה את החלטות בית המשפט,
וסופו של דבר שבית המשפט הרשיע את האם (למרות שהיה ברור שהרשעה כזו תפגע בפרנסתה במקום עבודתה), וקבע עונש של מאסר על תנאי,וכן תשלום פיצויים לאב בסך 15,000 ₪.
החלטה זו הינה החלטה חשובה, אשר מבהירה שיש להתייחס לפסק דין הקובע הסדרי שהות, ככל פסק דין אחר ויש לקיימו בדווקנות. לגבי אב המסרב לקחת את ילדיו הקטינים להסדרי שהות – כאן המצב מסובך יותר שכן העמדה היום בפסיקה ובחוק הינה שלא ניתן להכריח אבא להיות אבא.
הכוונה היא שאב אשר מרצונו אינו מעונין בקשר עם ילדיו, לא ניתן להכריח אותו לכך והשיקול
הוא טובת הילד.
אם האב אינו רוצה לראות את בנו ממילא אם נכריח אותו לעשות כן זה לא יהיה לטובת הילד.
מצד שני אי אפשר להתעלם מכך שהנטל נופל כולו על כתפי האם, ובעיקר נטל כספי כי אם האב
אינו מגיע להסדרי השהות היא במקרים רבים זקוקה למטפלת או לשמרטף שישמור על הילדים במקומו.
לכן לדעתנו הדרך הנכונה להתמודד עם מקרה כזה היא להגיש תביעה כספית לבית המשפט
ולבקש שהאב ישא בכל ההוצאות שנגרמות כתוצאה מכך שהוא אינו מגיע להסדרי השהות.
פתרון זה אמנם אינו נותן לילדים אבא, אולם הוא לפחות מקל כלכלית על האם.
מדובר בתביעה חדשנית, ואנו הגשנו תביעה כזו בשם אם אשר מגדלת שני ילדים מהם ילד
אחד אוטיסט. נקבעו הסדרי שהות נרחבים לאב אולם הוא אינו עומד בהם והאם, אשר עובדת
שעות רבות, נאלצת להזמין מטפלת לשעות שהאב אמור לקחת את הילדים ולשלם לה במקומו.
לכן הוגשה תביעה שהאב ישא בכל ההוצאות הנגרמות מכך שהוא אינו עומד בהסדרי השהות
שנקבעו לו.
לסיכום חשוב להבהיר ולהדגיש: ילד צריך גם אבא וגם אמא. חשוב מאוד שיהיה לו קשר
קבוע ויציב עם שניהם. האינטרס בקיום הסדרי השהות עם האב הוא אינטרס של שני ההורים
ושניהם צריכים להתאמץ ולהשקיע לצורך כך, ובמקרים רבים להתגמש והעיקר לשמר את הקשר,
וזאת בראש ובראשונה לטובת הילדים!