במקרה בו חיוב מזונות שנקבע במסגרת החלטה או פסק דין של בית המשפט או בית הדין הרבני אינו משולם, רשאית הזוכה לעשות גביית מזונות דרך הוצאה לפועל.
אלא, שבמקרים רבים נפתח תיק הוצל"פ מבלי שקיים חוב כלשהו ו/או תוך "ניפוח" החוב המקורי לסכומים גבוהים בהרבה.
במצב כזה פתוחה בפני החייב הדרך להגיש בקשה בטענת "פרעתי" בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, ובאם יעשה כן ייקבע דיון בבקשתו בפני ראש ההוצאה לפועל. על החייב מוטל הנטל להוכיח את טענותיו, ובאם לא ירים נטל זה תדחה בקשתו תוך חיובו בהוצאות.
בבקשתו על החייב לפרט את הטעמים והנימוקים מדוע לטענתו הוא אינו חב את הסכומים הנטענים כולם או חלקם, וכן לצרף תצהיר ואסמכתאות התומכים בטיעוניו.
הטיעון הקלאסי בטענת "פרעתי" הינו כי החוב הפסוק שולם ע"י החייב במלואו, ועל כן לא היה כל מקום לפתיחת התיק מלכתחילה.
במקרים אחרים הטענה הינה כי פרע החייב חלק מן החוב ונותר חייב סכום חלקי מהחוב הנטען. בבקשתו עליו לפרט ולהוכיח את הסכומים ששולמו על ידו, ובמקביל יהיה עליו לשלם את יתרת החוב הקיימת לשיטתו.
טיעון אפשרי אחר הינו כי ההחלטה מכוחה נפתח התיק בוטלה או שונתה (באם אכן קיימים החלטה/פסק דין מאוחרים יותר).
בדרך כלל מוגשת, במקביל לבקשה בטענת "הפרעתי" גם בקשה לעיכוב כל הליכי הגבייה כנגד החייב עד להכרעה בבקשת "הפרעתי". זאת על מנת שלא יינקטו בינתיים הליכי גבייה כנגד החייב בגין חוה שאינו קיים.
במסגרת הדיון בבקשה ניתן לקיים חקירות ולהביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה.
בכל מקרה, הנטל להוכחת בקשה בטענת "פרעתי" מוטל כולו על החייב, אולם אם מדובר בחוב "ישן" שלא נעשתה במשך שנים פעולה לגבייתו, יתכנו מצבים בהם יהיה "היפוך נטלים".