כפי שפורט במאמרים אחרים באתר, העוסקים במזונות, הדין החל בענייני מזונות במדינת ישראל, הוא הדין העברי.
על פי הדין העברי, אב חייב במזונות ילדיו.
אולם על פי הדין העברי ניתן לצמצם או לגרוע את חובת המזונות לילד כאשר מדובר בילד מורד המסרב לקיים קשר עם אביו.
בענין זה התפתחו בפסיקה הכללים הבאים:
במקרים בהם לא ניתן לתלות את האשם בקטין (לדוגמא: כאשר הסרבנות נגרמה עקב הסתה של האם), אזי למרות שהילד מסרב לפגוש באב, הוא לא יוכרז כ"מורד".
במקרים בהם יש צידוק לסרבנות (לאור התנהגות האב ) לא יוכרז הילד כמורד.
כאשר בודקים מהי הסיבה להתערערות היחסים, מודדים את התנהגותו של הילד בקנה מידה שונה מזה של אדם מבוגר.
יש לבחון האם הפסקת תשלום המזונות לא תביא את הילד לחרפת רעב.
לעיתים אין לבטל את המזונות כליל אלא להפחיתם.
אכן, המגמה החלה היום בפסיקה הינה שיש לנהוג בזהירות רבה ובריסון שכן הטלת סנקציה של ביטול המזונות הינה אמצעי קיצוני שיינקט רק במקרים של מרדנות בעלי ביטויים בולטים, גסים ועולבים.
לאחרונה נדון ענין זה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט גרינברגר מיום 25.8.09 תמ"ש 15432/97). בית המשפט קבע כי שתי בנות שמסרבות לקשר עם אביהן ללא הצדקה ממשית, וללא הסתה מצד האם, הינן בנות מורדות ומפסידות מזונותיהן.
על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 513/09) וביום 14.4.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט מינץ) אשר ביטל את פסק הדין של בית המשפט קמא, וקבע כי האב אינו חף מטעויות, ולא ברור אם הוא באמת ובתמים מעוניין לקיים יחסים תקינים עם ילדיו. בנוסף הפטור מתשלום המזונות לא יגרום לקירוב לבבות בין הבנות ובין האב אלא ההיפך, יסתום את הגולל על פני אפשרות כזו. כן צוין כי בית המשפט קמא לא בדק כיצד מבחינה כלכלית ביטול מזונות הבנות משפיע על מצב המשפחה, והאם המשפחה תוכל לשרוד בלי תשלום מזונות הבנות. בית המשפט קבע כי ייתכן והיה מקום לשקול גריעה ממזונות הבנות אולם לא עונש כה קיצוני של ביטול מזונותיהן לחלוטין. סופו של דבר שבית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית המשפט קמא, והאב לא יהיה פטור מתשלום מזונות לבנותיו.
הנה אנו רואים, שסוגיית "בן מורד" אינה סוגיה פשוטה, בתי המשפט אינם ממהרים לפטור אב ממזונות ילדיו אף אם הם אינם בקשר איתו, ודורשים תנאים רבים ומחמירים על מנת להכריז על בן כ"מורד" אשר מפסיד מזונותיו.