בגירושין חלוקת הרכוש נקבעת בהתאם למועד הנישואין של בני הזוג.
כדי לדעת מהם ההסדרים הרכושיים החלים על בני הזוג, יש לבדוק מתי הם נישאו.

אם נישאו לפני שנת 1974 – חלה עליהם הלכת השיתוף.
אם נישאו לאחר שנת 1974 – חל עליהם חוק יחסי ממון.

הלכת השיתוף קובעת שכאשר הוכח שכוונת בני הזוג הייתה לשיתוף בחיי הנישואין, אזי נכסיהם משותפים גם אם אינם רשומים קניינית ע"ש שני הצדדים, ובכל שלב בחיי הנישואין רשאי בן זוג לתבוע זכותו בנכס ולבקש פסק דין הצהרתי שהנכס שייך לו בחציו, אף שרשום ע"ש בן זוגו.
הלכת השיתוף מבוססת בעיקרה על "כוונת הצדדים", כאשר ההנחה היא שחזקה על בני זוג שגרים יחד ובשלום במשך תקופה ארוכה, שהם מתכוונים לשיתוף בכל נכסיהם. זוהי "חזקת השיתוף". חזקה זו ניתנת לסתירה.

ביחס לזוגות שנשאו החל משנת 1974, חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, הקובע הסדר של "שיתוף דחוי". דהיינו; שבעת שבני הזוג נשואים, חלה הפרדה רכושית ביניהם (ולא שיתוף), וגם בעת גירושין לא מתבצע שיתוף קניני, אלא הליך של איזון משאבים שמשמעו עריכת איזון בין נכסי בני הזוג באופן שלכל אחד מהם ישאר שווי נכסים וכספים שווה לבן זוגו.