גישור הינו אמצעי ליישוב סכסוכים, אשר רווח בכל תחומי המשפט וגם בתחום המעמד האישי.
ניתן לפנות לגישור בכל שלב של הסכסוך: טרם הגשת תביעות, לאחר הגשת תביעות, ובמהלך כל ההתדיינות המשפטית. בדרך כלל בית המשפט יעודד צדדים לפנות לגישור, שמשמעו ניסיון לסיום הסכסוך בדרך של פשרה והסכמה.
"הרעיון" העומד מאחורי הגישור הוא שצד שלישי (עורך דין או אדם מקצועי אחר שמוסמך להיות מגשר) מסייע לשני הצדדים להגיע להסכמות שמקובלות על שניהם מתוך הידיעה שהסכם כזה יהיה מקובל יותר על שני הצדדים (מאשר פסק דין שניתן על פי שיקול דעת של שופט ובד"כ מאכזב את אחד הצדדים), ובנוסף יחסוך מהם את עוגמת הנפש, המתחים, וההוצאות המשפטיות הכרוכים בהליך המשפטי.
למגשר אין סמכויות שיפוטיות. הוא אינו מוסמך להחליט החלטות עבור הצדדים, ואינו מוסמך לכפות עליהם דבר (אפילו לא להגיע לגישור). הפניה לגישור היא פניה וולונטרית ורצונית של שני הצדדים, וברגע שצד אחד אינו מעוניין להמשיך בגישור, או שהמגשר אינו מצליח "לגשר" בין הצדדים ולהביאם להסכמות, הגישור מופסק, וניתן להמשיך בהליך המשפטי מאותו רגע בו הופסק.
הליכי הגישור הינם חסויים. לא ניתן לחשפם בפני בית המשפט, והמגשר לא יוזמן להעיד ולא ימסור שום דו"ח ענייני לבית המשפט (מעבר להודעה על הצלחת/אי הצלחת הגישור). כמו כן המגשר לא ייצג אחר כך את אחד הצדדים. כל זאת מתוך מטרה ששני הצדדים יוכלו להיות אמיתיים בעת הגישור, ולחשוף את כל שעל ליבם ללא חשש שהדבר יהיה אח"כ לרעתם.

הליך הגישור יכול להיות בנוכחות עורכי דין המייצגים את הצדדים או בלעדיהם (על פי החלטת הצדדים והמגשר).
הליך הגישור כמובן עולה כסף (המגשר אינו עובד בחינם), אולם הרבה פחות מאשר ייצוג משפטי בסכסוך גירושין כולל.
נשמע "ורוד"? רק אם שני הצדדים אכן מעוניינים בהליך הזה וניגשים אליו בתום לב ומתוך מטרה אמיתית להגיע להסכמות. לעיתים אחד הצדדים מנצל לרעה את ההליך על מנת למשוך זמן (ובינתיים להעלים רכוש) או להקפיא הליכים וצריך להיזהר מכך.