כולנו מודעים לתופעות של אלימות פיזית, אלימות מינית ואלימות נפשית בין בני זוג. מדובר בתופעות קשות ומוכרות, אשר זוכות (ובצדק) להתייחסות ציבורית, משפטית וטיפולית רחבה. עם זאת, קיימת צורה נוספת של אלימות – שקטה יותר, סמויה יותר, אך לא פחות הרסנית, ולעיתים אף קשה מהאחרות: אלימות כלכלית.

אלימות כלכלית מתקיימת במצבים בהם אחד מבני הזוג שולט באופן מלא או כמעט מלא על המשאבים הכלכליים של התא המשפחתי, בעוד שבן הזוג השני תלוי בו כלכלית. שליטה זו מאפשרת לבן הזוג החזק "לסגור את הברז" ברגע של משבר, מחלוקת או פרידה, ובכך להעמיד את בן זוגו, ולעיתים גם את ילדיו, בפני מציאות קשה של חוסר ודאות כלכלית, פגיעה ברמת החיים ולעיתים אף קושי קיומי יומיומי.

במקרים רבים, אלימות כלכלית אינה מתחילה כאלימות. להפך. אנו נתקלים בה לא פעם במשפחות שבהן חיי הנישואין התנהלו לכאורה בהרמוניה. כך למשל, במקרים בהם הבעל הוא איש עסקים מצליח, בעל חברות, נכסים וכספים, ואילו האשה אינה עובדת מחוץ לבית, משמשת עקרת בית או עוסקת בגידול הילדים. האשה אינה מעורבת בענייניו העסקיים של הבעל, אינה בקיאה במצב הכלכלי האמיתי, וסומכת עליו שידאג לה ולילדים, כפי שאכן קורה כל עוד הנישואין מתנהלים כסדרם.

במהלך השנים, הבעל מפקיד כספים לחשבון המשותף, האשה משתמשת בכסף לפי צרכיה וצרכי הילדים, המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה, בבית מרווח, ללא דאגות כלכליות. כל עוד אין משבר, אין בעיה. אולם ברגע שמתגלע סכסוך בין בני הזוג, ובייחוד כאשר מתחילים הליכי גירושין, אותה תלות כלכלית עלולה להפוך לכלי לחץ קשה ואכזרי.

במחי יד יכול בן הזוג השולט לשנות את כל אורח החיים: להפסיק להפקיד כספים לחשבון, לבטל מסגרות אשראי ובטחונות, למנוע גישה לכספים. האשה מוצאת את עצמה, לעיתים בן לילה, ללא יכולת לשלם הוצאות שוטפות, להחזיק בית, או לספק לילדיה את רמת החיים לה הורגלו. במקרים לא מעטים הבעל אף עוזב את הבית, והאשה נותרת לבדה עם הילדים ועם הוצאות כבדות, ללא מקור מימון.

הפתרון המשפטי הראשוני במצבים כאלה הוא פנייה לבית המשפט בתביעת מזונות, ובקשה דחופה לפסיקת מזונות זמניים. ואולם, גם הליך שנחשב "מהיר" יחסית, אורך זמן. מעבר לכך, בשלב הראשוני בית המשפט או בית הדין, אינו תמיד חשוף למלוא התמונה הכלכלית: לעיתים אין בפניו נתונים מלאים על היקף נכסיו של הבעל, הכנסותיו האמיתיות או רמת החיים שנהגה במשפחה. כתוצאה מכך, במקרים רבים נפסקים מזונות זמניים בסכומים נמוכים בהרבה מגובה ההוצאות.

הערכאות המשפטיות הכירו בחומרת התופעה של אלימות כלכלית. בפסיקה נקבע לא אחת כי שימוש באמצעים כלכליים כדרך להפעיל לחץ על בן זוג אינו פחות חמור מאלימות מילולית או נפשית, ולעיתים אף פגיעתו קשה יותר. מדובר בפגיעה בכבוד האדם, בתחושת הביטחון הבסיסית וביכולת לנהל חיים תקינים.

כיצד ניתן להימנע מאלימות כלכלית, וכיצד ניתן להתמודד איתה כאשר היא כבר מתרחשת?

ראשית, חשוב מאוד שבן או בת הזוג שאינם "מנהלים" את הצד הכלכלי יהיו מעורבים בעניינים הכספיים של המשפחה. לדעת היכן מתנהלים חשבונות הבנק, האם הם משותפים או רשומים על שם אחד מהם בלבד, מהן ההכנסות, אילו סכומים מופקדים מדי חודש ומהן ההתחייבויות.

שנית, יש לדאוג לכך שלפחות חלק מהחשבונות יהיו חשבונות משותפים. במקרים בהם קיימים חשבונות הרשומים על שם אחד מבני הזוג בלבד, רצוי לעמוד על כך שיהיה גם חשבון נפרד על שם בן הזוג השני, ובו ייחסך סכום משמעותי שישמש רשת ביטחון לשעת הצורך.

כאשר מורגשת הסלמה ביחסים או חשש ממשי לפרוץ סכסוך, חשוב לאסוף ולשמור תיעוד: לצלם מסמכים פיננסיים, דפי חשבון, מסמכי זכויות, חוזים, דו"חות כספיים וכל מסמך שעשוי להעיד על היקף הרכוש וההכנסות. לאחר פרוץ סכסוך, מסמכים אלה עלולים "להיעלם", והשגתם בדיעבד עשויה להיות מורכבת ולעיתים בלתי אפשרית.

במקרים של חשש ממשי להברחת כספים, ניתן לשקול צעדים כגון דרישה לכך שכל משיכה מחשבון משותף תתבצע בשתי חתימות או הטלת עיקולים. אמנם מדובר בצעד קיצוני שמשתק במידה מסוימת את הפעילות הכלכלית, אך לעיתים הוא הכרחי כדי למנוע נזק בלתי הפיך.

וכמובן – כאשר מתרחשת אלימות כלכלית בפועל, יש לפנות לערכאות המשפטיות ללא דיחוי. תביעת מזונות ובקשה למזונות זמניים צריכות להיות מוגשות בצורה מקצועית, מבוססת ומנומקת, תוך הצגת תמונה רחבה של היכולת הכלכלית האמיתית של בן הזוג הפוגע ושל רמת החיים שנהגה במשפחה.

סיכום

תלות כלכלית מוחלטת בבן זוג, במיוחד כאשר אינה מלווה במעורבות וידע בענייני הכספים, חושפת נשים (וגם גברים, במקרים מסוימים) לסיכון ממשי של אלימות כלכלית. גם כאשר חיי הנישואין מתנהלים על מי מנוחות, אין מקום "לטמון את הראש בחול". שותפות כלכלית, שקיפות ודאגה לעצמאות בסיסית אינן חוסר אמון, הן אמצעי הגנה חיוני.

אלימות כלכלית היא אלימות לכל דבר ועניין. חשוב להכיר בה, לזהות אותה בזמן, ולפעול נגדה בנחישות – לטובת בן הזוג הנפגע, ובעיקר לטובת הילדים.