כאשר הורים מתגרשים, הפגיעה אינה נעצרת בקשר הזוגי. הילדים, שלא בחרו בפרידה ולא היו שותפים להחלטות שהובילו אליה, מוצאים את עצמם בלב מציאות חדשה, מורכבת ומטלטלת. מעבר לשינוי המשפחתי עצמו, הילדים נדרשים להתמודד עם מתחים בין ההורים, מעבר בין בתים, הסדרי שהות משתנים, כניסתם של בני זוג חדשים לחיי ההורים, ושאלות מצד הסביבה הקרובה.
המשפט הישראלי מכיר ברגישות הרבה של תחום זה, ולכן קובע עיקרון יסוד שמנחה את הערכאות: טובת הילד. זהו עיקרון רחב וגמיש, הכולל שיקולים רגשיים, התפתחותיים, חינוכיים וחברתיים. לא טובת האב ולא טובת האם, אלא טובתו של הילד בלבד.
חשוב להבין – ברירת המחדל כיום בכל הנוגע לזמני שהות היא שוויון בין ההורים. אין עוד נקודת מוצא לפיה הילדים שוהים "באופן טבעי" אצל האם והאב מקבל זמני שהות מצומצמים. נקודת המוצא של הערכאות המשפטיות היא ששני ההורים שווים, וזמני השהות צריכים לשקף הורות פעילה ומשמעותית של האם ושל האב גם יחד.
חלוקת זמני השהות תיקבע בהתאם לטובת הילדים, ליכולת ההורית של כל אחד מההורים, למידת המעורבות בפועל בחיי הילדים ולנסיבות הקונקרטיות של כל משפחה ומשפחה ולא על בסיס מגדרי.
עו״ס לסדרי דין
כאשר קיימת מחלוקת בין ההורים בנוגע לילדים, נוהג בית המשפט למנות עובדת סוציאלית לסדרי דין. תפקידה לבחון את התא המשפחתי, להתרשם מהקשר בין הילדים לכל אחד מהוריהם, ולהגיש המלצות המבוססות על טובת הילד.
העו״ס נפגשת עם ההורים, משוחחת עם הילדים בהתאם לגילם ולבשלותם, ולעיתים מקבלת מידע מגורמים נוספים כגון מסגרות חינוכיות או אנשי טיפול. בתום הבדיקה מוגש לבית המשפט תסקיר, הכולל סקירה של המצב והמלצות אופרטיביות ביחס לנושאים רבים, לרבות להסדרי השהות. לתסקיר משקל משמעותי מאוד, ובתי המשפט נוטים לייחס לו חשיבות רבה בהחלטותיהם.
בדיקת מסוגלות הורית ובדיקת מסוכנות
כאשר מועלות טענות חמורות באשר ליכולתו ההורית של מי מהצדדים – כגון קושי נפשי, הזנחה, חוסר יציבות או טענות לפגיעה בילדים, רשאי בית המשפט להורות על בדיקת מסוגלות הורית. מדובר בהליך אבחוני מקיף, הכולל מבחני אישיות, הערכות פסיכולוגיות, ראיונות עם ההורים ותצפיות על הקשר עם הילדים.
בסיום הבדיקה מוגש לבית המשפט דו״ח מפורט, הכולל התרשמות מההורים והמלצות באשר להסדר ההורי המתאים ביותר. בתי המשפט מתייחסים לבדיקות אלו ברצינות רבה, אולם יש לזכור כי הן כרוכות בזמן, בעלויות כספיות ובמתח נפשי לא מבוטל עבור ההורים.
במקרים חמורים במיוחד, בהם קיים חשש לשלומם הפיזי או הנפשי של הילדים, עשוי בית המשפט להורות גם על בדיקת מסוכנות. בדיקה זו נועדה להעריך האם קיים סיכון ממשי מצד אחד ההורים, והאם יש מקום להגבלת הקשר, לפיקוח או לנקיטת אמצעי הגנה אחרים.
אפוטרופוס לדין לקטין
במצבים בהם קיים ניגוד עניינים בין עמדת ההורים לבין טובת הילד, או כאשר הסכסוך בין ההורים חריף במיוחד, רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס לדין לקטין. זהו עורך דין שתפקידו לייצג את טובת הילד בלבד, בנפרד מהוריו. האפוטרופוס נפגש עם הילד, בוחן את מצבו ומציג בפני בית המשפט עמדה עצמאית שמטרתה להבטיח כי ההחלטות המתקבלות משרתות את טובתו.
אחריות הורית גם מחוץ לאולם בית המשפט
לצד ההליך המשפטי, קיימת חשיבות מכרעת להתנהלות ההורית ביומיום. הורים שמצליחים להפריד בין הסכסוך הזוגי לבין ההורות, שנמנעים מהסתה, מהכפשת ההורה השני או משימוש בילדים ככלי במאבק, מקלים משמעותית על ילדיהם. לעיתים מומלץ ואף רצוי להיעזר בליווי של פסיכולוג ילדים או מטפל משפחתי בתקופת הגירושין, הן עבור הילדים והן עבור ההורים.
בסופו של דבר, הילדים לא בחרו בגירושין ולא יצרו את הסכסוך. האחריות לצמצם את הפגיעה בהם ולהבטיח עבורם מציאות יציבה, בטוחה ומכילה מוטלת על ההורים. גם כאשר הכאב גדול והמחלוקות קשות, טובת הילדים צריכה לעמוד מעל לכל שיקול אחר.