ברוב המקרים, כאשר בני זוג מתגרשים, אחד הנכסים המרכזיים שיש להסדיר את העניינים הרכושיים לגביו, הוא דירת המגורים המשותפת. לא אחת מדובר בנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית. כאשר אין אפשרות שצד אחד ירכוש את חלקו של האחר, או כאשר אין הסכמה על אופן החלוקה, מתעורר הצורך לפרק את השיתוף בדירה, למכור אותה, ולחלק את התמורה בין בני הזוג.

כינוס נכסים הוא הליך משפטי שבמסגרתו נמכרת דירת בני הזוג באמצעות גורם חיצוני, תחת פיקוחו של בית המשפט. במסגרת הליך זה ממנה בית המשפט כונסי נכסים, שהם למעשה "שליחי" בית המשפט, שתפקידם למכור את הנכס בצורה מסודרת, שקופה והוגנת, ולדאוג לחלוקת התמורה בהתאם להחלטות השיפוטיות.

ברור כי מבחינה כלכלית טהורה, עדיף לבני זוג למכור את דירתם בכוחות עצמם, בשוק החופשי, ללא מעורבות של כונסי נכסים. מכירה כזו חוסכת את שכר הטרחה של הכונסים ואת העלויות הנלוות להליך. ואכן, כאשר קיימת תקשורת בסיסית ושיתוף פעולה מינימלי בין בני הזוג, זוהי לרוב הדרך המועדפת.

עם זאת, במציאות של סכסוך גירושין, שיתוף פעולה כזה אינו תמיד אפשרי. במקרים רבים כינוס נכסים אינו רק פתרון, אלא הכרח. כך למשל, כאשר אחד מבני הזוג מתגורר בדירה ומסרב למכור אותה; כאשר קיים חשש שצד אחד יטרפד את המכירה או יבריח קונים; כאשר אחד מבני הזוג מעוניין לרכוש את הדירה במחיר נמוך שאינו משקף את שוויה האמיתי; או כאשר בין בני הזוג שורר חוסר אמון מוחלט ואין כל יכולת לנהל משא ומתן ענייני.

במצבים כאלה, ללא התערבות חיצונית, מכירת הדירה עלולה להתעכב שנים ארוכות או להיכשל לחלוטין. כינוס נכסים מאפשר "להוציא את הדירה מהסכסוך", ולנהל את המכירה באופן אובייקטיבי, מקצועי ונטול אינטרסים אישיים.

בדרך כלל, הערכאות המשפטיות ממנות ככונסי נכסים את עורכי הדין של שני בני הזוג. הכונסים פועלים מכוח מינוי שיפוטי, וחבים חובת נאמנות כלפי הערכאה המשפטית וכלפי שני הצדדים גם יחד. במסגרת תפקידם הם רשאים לפנות לערכאה המשפטית בכל בקשה הנדרשת לצורך ביצוע המכירה, לרבות קבלת הוראות אופרטיביות, ואף פינוי אדם מהדירה אם הוא מפריע להליך המכירה.

הליך כינוס הנכסים כולל מספר שלבים עיקריים: תחילה מוזמנת חוות דעת של שמאי מקרקעין לקביעת שווי הנכס. לאחר מכן מפרסמים הכונסים הודעת כינוס לציבור, מקבלים הצעות מרוכשים פוטנציאליים, ולעיתים מקיימים הליך של התמחרות, מעין מכירה פומבית, בין המציעים. בסופו של דבר נבחרת ההצעה הגבוהה ביותר, בכפוף לאישור הערכאה המשפטית.

בניגוד לדעה הרווחת בציבור, לפיה מכירה במסגרת כינוס נכסים מניבה תמורה נמוכה יותר, הניסיון מלמד כי לא אחת התוצאה הפוכה. במקרים רבים ההתמחרות בין קונים, יחד עם התפיסה הציבורית (המוטעית לעיתים) שמדובר ב"מציאה", מביאה לעלייה במחיר ואף להצעות הגבוהות מהערכת השמאי. בנוסף, כונסי נכסים הם עורכי דין מנוסים בניהול משא ומתן, דבר התורם אף הוא להשגת תמורה ראויה.

שכר טרחת כונסי הנכסים קבוע בדין ועומד על שיעור של 4% מתמורת הנכס. כאשר ממונים שני כונסים, כל אחד מהם זכאי למחצית מהשכר, כלומר 2% לכל כונס. מדובר בעלות שאינה מבוטלת, אך במקרים רבים היא מחיר הכרחי לשם מימוש הנכס והבאת הסכסוך לידי סיום.

סיכום

כינוס נכסים הוא כלי משפטי משמעותי ויעיל במצבים בהם בני זוג אינם מצליחים, או אינם מסוגלים, למכור את דירתם בהסכמה. אף שמדובר בהליך הכרוך בעלויות, במקרים רבים הוא מאפשר מימוש אמיתי של הנכס, חלוקה הוגנת של התמורה, ובעיקר, סיום פרק ממושך וכואב של חוסר ודאות וסכסוך מתמשך.